בעברית לכל שם עצם יש מין: זכר או נקבה. ילד הוא זכר, ילדה היא נקבה, וגם שולחן ומחברת הם זכר ונקבה. כשמשנים את המין, גם התואר והפועל משתנים. במעבדה מחליפים מין ורואים מה זז במשפט, ובתרגול מקבלים רמז במקום תשובה.
גם לחפצים יש מין בעברית. אומרים "השולחן גדול" אבל "המחברת גדולה". המילה החשובה במשפט קובעת, וכל השאר מתאימים אליה.
מילים שנגמרות ב-ה או ב-ת הן בדרך כלל נקבה: עוגה, ילדה, מחברת, דלת.
מילים בלי הסוף הזה הן בדרך כלל זכר: כדור, ספר, עט.
אומרים את המילה עם זה או זאת, ושומעים מה נכון.
"זה ספר", אז ספר זכר. "זאת עיר", אז עיר נקבה.
מוסיפים תואר ושומעים: "ארץ גדול" או "ארץ גדולה"?
"ארץ גדולה" נשמע נכון, אז ארץ היא נקבה.
בחרו מי עושה, איך הוא ומה הוא עושה. אחר כך החליפו בין זכר לנקבה. מה שהשתנה במשפט מסומן בצהוב.
נסו את אלה:
לפניכם מילה. אפשר לבקש סימנים, ואז להחליט. חלק מהמילים מנסות לבלבל.
לילה, שדה, קנה. אומרים "זה לילה שקט", אז לילה הוא זכר, למרות ה בסוף.
ארץ, עיר, אבן, כף. וגם איברים שבאים בזוגות: יד, רגל, עין, אוזן. אומרים "יד חזקה", אז יד היא נקבה.
מורה נכתבת אותו דבר בזכר ובנקבה. רק התואר והפועל מגלים: "המורה החדש כותב" או "המורה החדשה כותבת".
"הילדה הגבוהה רץ" זו טעות. אם המילה החשובה היא נקבה, גם התואר וגם הפועל בנקבה: "הילדה הגבוהה רצה".
השלימו את המשפט: "הארץ שלנו ___ (קטן) ו___ (יפה)."
גם ברבים זכר ונקבה חשובים: "שולחנות גדולים", "מילים יפות". על זה יש עמוד משלו: יחיד ורבים.
הדרך הבטוחה היא לבדוק באוזן: אומרים "זה" או "זאת" לפני המילה, או מוסיפים תואר כמו גדול או גדולה. "זאת עיר גדולה", אז עיר נקבה. הסוף ה או ת עוזר, אבל יש יוצאי דופן. נסו את הבלש במעבדה.
כי הסוף הוא רק סימן, לא חוק. ה בסוף לילה היא חלק מהמילה ולא סימן של נקבה. לכן אומרים "לילה טוב" ולא "לילה טובה".
מבקשים ממנו לקרוא את המשפט בקול ולשאול: מי עושה? זכר או נקבה? ואז לבדוק שהתואר והפועל מתאימים. כדאי לשחק במתג ההתאמה: מחליפים מין ומחפשים יחד מה השתנה. תרגלו למטה.