בכל סיפור יש שאלה אחת חשובה: הכמות גדלה או קטנה? אם גדלה, מחברים. אם קטנה, מחסרים. במעבדה מזיזים מחוונים ורואים מה קורה, ובתרגול מקבלים רמזים במקום תשובות.
קוראים את הסיפור עד הסוף.
מה היה בהתחלה? מה קרה אחר כך?
"הגיעו", "הוסיפו", "קיבלו": הכמות גדלה. מחברים.
"עפו", "אכלו", "נתנו": הכמות קטנה. מחסרים.
כותבים תרגיל, פותרים, ועונים במשפט.
"נשארו 5 בלונים."
בחרו סיפור והזיזו את המחוונים. הסיפור, הציור והתרגיל משתנים ביחד.
נסו את אלה:
"היו 9 עוגיות. אכלו 3. כמה עוד נשארו?"
המילה "עוד" כאן לא אומרת להוסיף. העוגיות נאכלו, אז הכמות קטנה: 9 − 3 = 6.
קוראים רק את המספרים ומנחשים.
תמיד קוראים את כל הסיפור, ורק אז מחליטים מה עושים.
בלונים עפו, ויצא שיש יותר בלונים? משהו לא בסדר.
בודקים: בחיסור התשובה קטנה ממה שהיה בהתחלה.
שואלים שאלה אחת: הכמות גדלה או קטנה? אם הגיעו עוד, הוסיפו או קיבלו, הכמות גדלה ומחברים. אם עפו, אכלו, נתנו או הלכו, הכמות קטנה ומחסרים. ראו את זה במעבדה.
קוראים את הסיפור יחד לאט, ומציירים: עיגול לכל דבר. אחר כך מוסיפים עיגולים או מוחקים, לפי הסיפור, וסופרים מה יצא. הציור מראה את התשובה.
לא. "כמה עוד נשארו?" היא שאלה של חיסור. לכן לא מחפשים מילה אחת, אלא מבינים את כל הסיפור: מה היה, מה קרה, והאם הכמות גדלה או קטנה.