לכל חלק במשפט יש תפקיד: נושא, נשוא, מושא, לוואי או תיאור. לא צריך לנחש ולא צריך לשנן. שואלים את השאלה הנכונה, והתפקיד מתגלה. רוצים להיזכר קודם בנושא ובנשוא? חזרו לנושא ונשוא.
משפט בנוי כמו בית. יש גרעין שבלעדיו אין משפט, ויש חלקים שמשלימים או מרחיבים אותו.
נושא: מי או מה. נשוא: מה נאמר על הנושא.
הדייג דג.
מושא משלים את הפועל. ישיר: בלי מילת יחס, או עם את. עקיף: עם מילת יחס שהפועל דורש.
הדייג דג דגים. הוא חיכה לסירה.
לוואי מתאר שם עצם. תיאור מוסיף פרט על הפעולה: מתי, איפה, איך, למה, לשם מה.
הדייג הזקן דג בנמל.
לחצו על חלק במשפט, ואז בחרו את התפקיד שלו. אם טעיתם, מירי תשאל אתכם את השאלה שמכריעה.
נסו את אלה:
הזיזו את הסליידר. בכל צעד נכנס חלק חדש, עם הצבע והשאלה שלו.
הילד מהשכונה שיחק. → לוואי (איזה ילד?)
הילד שיחק בשכונה. → תיאור מקום (איפה שיחק?)
לוואי מתאר שם עצם. תיאור מוסיף פרט על הפעולה.
הזמרת שרה שיר יפה. → לוואי (איזה שיר?)
הזמרת שרה יפה. → תיאור אופן (איך שרה?)
אותה מילה, תפקיד אחר. בודקים למה היא צמודה.
קראתי את הספר. קראתי ספר.
שניהם מושא ישיר. כשהמושא מיודע (עם ה) באה לפניו המילה את. כשהוא לא מיודע, את נעלמת.
מושא עקיף בא עם מילת יחס שהפועל דורש: חיכינו לאוטובוס, השתמשנו במחשב.
השתמשנו במחשב. → מושא עקיף
ישבנו בספרייה. → תיאור מקום
שאלו "איפה?". אם התשובה הגיונית, זה תיאור מקום. אם הפועל פשוט לא שלם בלי מילת היחס, זה מושא עקיף.
נשארנו בבית בגלל הגשם. → סיבה
נשארנו בבית כדי ללמוד. → תכלית
סיבה היא מה שגרם לפעולה, לפניה. תכלית היא המטרה, מה שרוצים שיקרה אחריה.
נתחו את המשפט: בבוקר הגננת החדשה קראה לילדים סיפור כדי להרגיע אותם.
לוואי צמוד לשם עצם ומתאר אותו: הילד הקטן, הספר של אבא, שלושה ילדים. תיאור מוסיף פרט על הפעולה: מתי היא קרתה, איפה, איך, למה ולשם מה. כדי להבדיל, שואלים: איזה? (לוואי) או מתי, איפה, איך? (תיאור). ראו את המלכודות.
אותה מילה יכולה למלא תפקידים שונים במשפטים שונים. "יפה" יכולה להיות לוואי (שיר יפה) או תיאור אופן (שרה יפה). רשימה לא תעזור כאן, אבל השאלה הנכונה תמיד עוזרת. נסו במעבדה.
מושא ישיר עונה על את מי או את מה, ובא בלי מילת יחס, או עם את. מושא עקיף בא עם מילת יחס שהפועל עצמו דורש: חיכה ל, דיבר עם, השתמש ב, סיפר על. תרגלו למטה.