לכל טקסט יש סוגה, כמו "משפחה" של טקסטים. מזהים אותה בעזרת שלוש עדשות: המטרה של הכותב, המבנה של הטקסט והלשון שבה הוא כתוב. מי שמזהה את הסוגה מבין טוב יותר מה לחפש בטקסט, ועונה טוב יותר על שאלות. אחר כך ממשיכים להבנת הנקרא לכיתה ז.
כדי לזהות סוגה, מסתכלים על הטקסט דרך שלוש עדשות. כל עדשה עונה על שאלה אחת.
למה הכותב כתב? כדי לספר, להסביר, לשכנע, להדריך או לבטא רגש.
איך הטקסט בנוי? עלילה, שאלה ותשובה, טענה ונימוקים, שלבים ממוספרים או בתים.
באילו מילים הוא משתמש? פעלים בעבר, מונחים ומספרים, מילות עמדה, ציווי או דימויים.
בחרו טקסט. הפעילו עדשה, והרמזים שלה יידלקו בצהוב. כשאתם בטוחים, בחרו את הסוגה.
ביום שישי אחר הצהריים שיחקו ילד ואחותו הקטנה בחצר. פתאום בעט הילד חזק מדי, והכדור עף מעבר לגדר, אל החצר של השכן הזעוף. "מה נעשה עכשיו?" לחשה אחותו. הילד היסס רגע, ואז נשם עמוק ודפק בשער. השער נפתח לאט. השכן עמד שם, והכדור בידיו. "חיכיתי לכם," אמר וחייך, "כבר שנים אף אחד לא שיחק כאן." מאז, בכל יום שישי, הוא יושב על הספסל וצופה במשחק.
מי הים מלוחים כי הם מכילים מלחים מומסים, בעיקר נתרן כלורי, המלח שאנחנו מכירים מהמטבח. מאיפה מגיע המלח? מי הגשם זורמים על סלעים ועל אדמה, וממיסים בדרך מעט מינרלים. הנהרות נושאים אותם אל הים. כשהשמש מחממת את הים, המים מתאדים, אבל המלח נשאר. כך, במשך מיליוני שנים, הלך הים והתמלח. בכל ליטר של מי ים יש בממוצע בערך 35 גרם מלח.
לדעתי, כדאי לפתוח את חצר בית הספר גם בחופש הגדול. ראשית, בשכונה שלנו אין מגרש פתוח אחר, והילדים נשארים בבית מול המסכים. שנית, החצר כבר קיימת, ופתיחתה לא דורשת בנייה חדשה. יש הטוענים שהחצר תתלכלך. אולם אפשר להטיל את הניקיון על מתנדבים מהשכונה, כפי שעושים בגינה הציבורית. לכן אני קורא לעירייה לנסות זאת כבר בקיץ הקרוב.
מה צריך: דף נייר, שני קשים, סלוטייפ וחוט ארוך.
שימו לב: אל תעיפו ליד חוטי חשמל.
החלון פוקח עין,
השמש נכנסת על בהונות,
מלטפת את הכרית
ולוחשת: קום, קום.
אני מושך את השמיכה,
השמש לא מוותרת.
היא מציירת על הקיר
פסים של זהב.
גם הציפור בחוץ
מצטרפת אליה בשיר,
ובסוף, כמו תמיד,
הבוקר מנצח.
מה הסוגה של הטקסט?
נסו את אלה:
אותו נושא, ארבע סוגות. בחרו סוגה, וראו מה משתנה במטרה, במבנה ובלשון.
בבוקר ירד גשם חזק. יצאתי בלי מטרייה, וכשהגעתי לתחנה הייתי רטוב עד העצמות. נהג האוטובוס הביט בי, צחק והושיט לי מגבת קטנה. מאז אני לא שוכח מטרייה.
גשם נוצר כשטיפות מים זעירות בענן מתחברות לטיפות גדולות וכבדות, ונופלות לארץ. בישראל יורד רוב הגשם בין נובמבר למרץ. בצפון הארץ יורד בדרך כלל יותר גשם מאשר בדרום.
לדעתי, ביום גשום כדאי לקיים את ההפסקות בתוך הכיתות. כך התלמידים לא יירטבו ולא יחלו. נכון שקשה לשבת בפנים כל היום, אבל אפשר להכין משחקי קופסה לכל כיתה. לכן אני מציע לנסות זאת כבר בחורף הזה.
כך תתכוננו ליום גשום:
לפני מאה שנה מצא דייג ברשת שלו דג מוזר, עם סנפירים שנראו כמו רגליים. הדג הזה, הקולקנת, חי במעמקי האוקיינוס...
הפתיחה נראית כמו סיפור, אבל היא רק "פיתיון" למשוך את הקורא. המטרה היא להסביר על הדג, ולכן זה טקסט מידע.
אתמול נפתח הקניון החדש בעיר. למרבה הצער, הבניין הענק חוסם את הנוף היפה אל ההרים.
זה נראה כמו דיווח, אבל המילים למרבה הצער והיפה מגלות דעה. קוראים טובים שמים לב מתי כותב מערבב עובדות ודעות.
שיר לא חייב לחרוז. מה שהופך טקסט לשיר הוא השורות הקצרות, החלוקה לבתים, הדימויים והקצב. גם סיפור יכול לחרוז, ועדיין להיות סיפור.
בשבוע שעבר ראיתי ילד זורק בקבוק ריק אל הים. הגלים החזירו אותו לחוף, בין עשרות בקבוקים אחרים. מאז אני חושבת שכל בית ספר צריך לקיים פעם בחודש יום ניקוי חופים. ראשית, זה שומר על הים. שנית, ילדים שמנקים בעצמם כבר לא זורקים. לכן אני קוראת למנהלים להצטרף.
הסוגה אומרת מה לחפש. בטקסט טיעון מחפשים את העמדה ואת הנימוקים, בטקסט מידע את העובדות, ובסיפור את הדמויות ואת השינוי שעובר עליהן. כך קל יותר לענות על שאלות במבחן. ראו את חמש הסוגות.
מחליטים לפי המטרה המרכזית. אם הסיפור הוא רק דוגמה שעוזרת לשכנע, הטקסט הוא טקסט טיעון. אם הוא פתיחה שמושכת לקרוא הסבר, הוא טקסט מידע. ראו את הדוגמה הפתורה.
קוראים יחד כל מיני טקסטים: מתכון, כתבה בעיתון, מודעה, שיר. לפני הקריאה שואלים: מה הכותב רוצה מאיתנו? אחרי הקריאה מחפשים שלוש מילים שמגלות את הסוגה. תרגלו למטה.
מירי