לנתח טקסט פירושו לשאול לא רק מה כתוב בו, אלא איך הוא כתוב ולמה. איך הוא מאורגן? מה מחבר בין המשפטים? באילו אמצעים הכותב מנסה לשכנע? ובאיזו לשון? בדף הזה נצוד אמצעים רטוריים במאמר אמיתי, נזיז מחוון משלב לשון, ונזהה עקרונות ארגון.
כדאי לחזור קודם על סוגות טקסט, ולהמשיך אחר כך להבנת הנקרא והבעה.
ארבע עדשות לניתוח טקסט:
כרונולוגי (לפי זמן), בעיה ופתרון, השוואה (דומה ושונה), טענה ונימוקים. מילים כמו "בתחילה", "לעומת", "הפתרון" ו"ראשית" מסגירות את העיקרון.
מה הופך משפטים לטקסט: מילות קישור (לכן, אולם), מילות הפניה (זה, הדבר, התופעה) ושרשרת מילים מאותו תחום (עצים, צל, נטיעה, ירוק).
דרכים לשכנע: שאלה רטורית, ניגוד, חזרה, דימוי, פנייה לקורא, הכללה ועדות מומחה. בניתוח מזהים את האמצעי וגם מסבירים מה הוא עושה לקורא.
גבוה (מאמרים, מכתבים רשמיים), בינוני (עיתון, ספר לימוד), דיבורי (שיחה, הודעה). המשלב נקבע לפי אוצר המילים, התחביר והסלנג.
לחצו על משפט במאמר, ובחרו את האמצעי הרטורי שבו. בחלק מהמשפטים אין אמצעי מיוחד, והם פשוט מוסרים מידע. מצאו את כל שמונת האמצעים.
הזיזו את המחוון ותראו את אותה פסקה בשלושה משלבים. המילים המסומנות הן מה שקובע את המשלב.
קראו כל קטע קצר ובחרו לפי מה הוא מאורגן.
"יש כאן דימוי" זו רק התחלה. צריך גם להסביר: "הדימוי של המדרכה למחבת ממחיש לקורא עד כמה חם ברחוב, וכך מחזק את הטענה שצריך צל."
שאלה רטורית היא שאלה שהתשובה עליה ברורה מאליה, והכותב לא מצפה לתשובה. שאלה שהכותב עונה עליה מיד היא פתיחה לדיון, לא בהכרח שאלה רטורית.
חזרה רטורית היא מכוונת: אותה מילה בתחילת כמה משפטים, כדי להדגיש. כפילות היא חזרה מיותרת שפוגעת בטקסט. בניתוח מזהים את הראשונה, ובכתיבה נמנעים מהשנייה.
בהבנת הנקרא שואלים מה כתוב ומה אפשר להסיק. בניתוח שואלים איך הטקסט בנוי ולמה הכותב בחר בדרך הזאת: עקרון הארגון, מילות הקישור, האמצעים הרטוריים והמשלב. נסו בצייד האמצעים.
כדאי להכיר היטב שבעה: שאלה רטורית, ניגוד, חזרה, דימוי, פנייה לקורא, הכללה ועדות מומחה. חשוב יותר לדעת להסביר מה כל אחד עושה לקורא מאשר לשנן רשימה ארוכה.
קחו מאמר דעה מהעיתון או פרסומת, ושאלו יחד: איך הכותב מנסה לשכנע אותנו? מצאו בו שאלה רטורית, ניגוד או פנייה לקורא, ונסו להסביר במשפט אחד למה הם שם. תרגלו למטה.