כופלים שני וקטורים ומקבלים מספר, לא וקטור. המספר הזה מגלה את הזווית ביניהם, ואומר מיד אם הם ניצבים. כדאי להכיר קודם חיבור וחיסור של וקטורים. החומר מתאים ל-4 ול-5 יח״ל. במעבדה מזיזים מחוונים ורואים מה קורה, ובתרגול מקבלים רמזים במקום תשובות.
כופלים x ב-x, y ב-y, ומחברים. במרחב מוסיפים גם z ב-z.
כופלים את שני האורכים בקוסינוס של הזווית שביניהם.
חיובי: הזווית חדה. אפס: הווקטורים ניצבים. שלילי: הזווית קהה.
הסיבה: האורכים תמיד חיוביים, אז את הסימן קובע cos θ.
משווים את שתי הדרכים ומחלקים באורכים:
קבעו לכל וקטור אורך וכיוון. בקופסה מחשבים את המכפלה בשתי הדרכים, ורואים שיוצא אותו מספר. הקטע הצהוב הוא ההיטל של v על הישר של u: הצל שלו.
נסו את אלה:
שימו לב: כשהזווית עוברת את 90°, ההיטל קופץ לצד השני של u (על הקו המקווקו), והמכפלה נהיית שלילית. ב-90° בדיוק אין צל בכלל, והמכפלה 0.
(2, 1)·(3, 4) = 6 + 4 = 10. לא כותבים (6, 4). מכפלה סקלרית תמיד נותנת מספר אחד.
כופלים שיעורים תואמים. (2, 1)·(3, 4) זה לא 2·4 + 1·3.
ומינוס כפול מינוס נותן פלוס: (−2)·(−3) = 6.
cos θ = −0.5 נותן θ = 120°, לא 60°. אל תזרקו את המינוס.
ובדקו שהמחשבון במעלות (DEG). אחרת יוצא מספר כמו 2.09.
כל פעם תופיע שאלה מסוג אחר: מכפלה סקלרית (לפעמים במרחב), הזווית בין וקטורים, או פרמטר שעושה וקטורים ניצבים. זווית כותבים במעלות, מעוגלת למספר שלם.
זו פעולה על שני וקטורים שנותנת מספר. כופלים את השיעורים התואמים ומחברים: (2, 1)·(3, 4) = 6 + 4 = 10. אותו מספר יוצא גם מאורך כפול אורך כפול הקוסינוס של הזווית ביניהם.
מחשבים את המכפלה הסקלרית ואת שני האורכים, ומחלקים: cos θ = 5 : (√5·√10) ≈ 0.707. אחר כך מוצאים את הזווית במחשבון, במעלות: כאן θ = 45°. אם הקוסינוס שלילי, הזווית קהה.
בודקים אם המכפלה הסקלרית שלהם היא 0. למשל (2, 1)·(2, −4) = 4 − 4 = 0, ולכן הם ניצבים. כך גם מוצאים פרמטר: משווים את המכפלה ל-0 ופותרים. נסו במעבדה את הכפתור של 90°.