בחרו קטע וקראו אותו. אחר כך בחרו סוג שאלה, והמרקר יסמן בצהוב איפה בקטע נמצאת התשובה.
הקרש השבור
סיפור
בכל בוקר עבר יואב בדרך לבית הספר ליד נחל קטן, שמעליו עמד גשר עץ ישן. בחורף, אחרי סערה חזקה, גילה יואב שאחד הקרשים של הגשר נשבר ונפל למים. הוא עצר, הביט בחור שנפתח באמצע הגשר, וחשב על הילדים הקטנים מהגן שעוברים שם כל יום. הוא כרע על הברכיים וראה שהמים מתחת לגשר זורמים מהר, ושהם עמוקים יותר מבכל יום אחר. "מישהו צריך לתקן את זה," אמר לעצמו, אבל הוא מיהר לכיתה ושכח. בהפסקה שמע שילדה מכיתה א נתקעה ברגל בחור וקיבלה מכה בברך. המורה שלה ליוותה אותה לחדר האחות, והילדה בכתה כל הדרך. יואב הרגיש צביטה בבטן: הוא ראה את החור ראשון, ולא סיפר לאף אחד. אחרי הלימודים הלך ישר למזכירות, וסיפר למזכירה מה ראה. המזכירה התקשרה למחלקת התחזוקה של המועצה, ועוד באותו ערב הגיעו שני עובדים עם קרש חדש. יואב עמד מרחוק והסתכל איך הם מוציאים את הקרש הישן, מודדים, מנסרים ומבריגים את הקרש החדש במקומו. למחרת בבוקר עבר יואב על הגשר בזהירות, ובדק בעיניים כל קרש וקרש. בצד הגשר הוא ראה שלט חדש: "שומרים על הגשר יחד. ראיתם בעיה? ספרו לנו." מתחת לשלט מישהו הוסיף בעט: "תודה למי שדיווח." הוא לא ידע מי כתב את זה, אולי המזכירה ואולי אחד העובדים. יואב חייך, אבל גם החליט החלטה חשובה. מעכשיו, כשהוא רואה משהו מסוכן, הוא לא יחכה שמישהו אחר יטפל בזה.
המדבר בלילה
טקסט מידע
ביום המדבר נראה ריק: חול, סלעים ושמש חזקה. מי שמטייל שם בצהריים כמעט לא פוגש אף בעל חיים. אבל כשהשמש שוקעת, המדבר מתעורר לחיים. רוב בעלי החיים במדבר הם ליליים, כלומר הם פעילים בלילה וישנים ביום. ביום החום גדול מאוד, ובעל חיים שיוצא לשמש עלול לאבד הרבה מים מהגוף. לכן הם מבלים את שעות היום במחילות מתחת לאדמה או בצל של סלעים, שם קריר יותר. יש בעלי חיים שסוגרים בחול את הפתח של המחילה, כדי לשמור על הלחות בפנים. בלילה הטמפרטורה יורדת, ולפעמים אפילו קר מאוד. אז יוצאים הקיפודים, הגרבילים, השועלים והעקרבים לחפש אוכל. הקיפוד מחפש חרקים, השועל מחפש עכברים קטנים, והגרביל אוסף זרעים ושומר אותם במחילה. לבעלי חיים רבים במדבר יש אוזניים גדולות במיוחד, כמו לשועל המדבר. האוזניים הגדולות עוזרות להם לשמוע טרף קטן בחושך, וגם לשחרר חום מהגוף. גם הצמחים מתאימים את עצמם: לחלק מהם יש עלים קטנים ועבים ששומרים מים בפנים. לצמחים אחרים יש שורשים ארוכים מאוד, שמגיעים עמוק אל המים שמתחת לאדמה. בבוקר אפשר לראות על החול את סימני הלילה: עקבות קטנות, קווים דקים של זחלים ושבילים של חיפושיות. חוקרים לומדים מהעקבות האלה איזה בעלי חיים עברו במקום, ולאן הם הלכו. כך הם יודעים, למשל, שגם בלילה הכי קר יש במדבר תנועה רבה. מי שמסתכל טוב מגלה שהמדבר בכלל לא ריק. הוא פשוט עובד במשמרת לילה.
גינה בכל בית ספר
טקסט שמביע דעה
בהרבה בתי ספר יש חצר עם דשא ומגרש, אבל אין גינה שהתלמידים מגדלים בעצמם. לדעתי, בכל בית ספר צריכה להיות גינה כזאת. הסיבה הראשונה היא שבגינה לומדים דברים שקשה ללמוד מתוך ספר. כשתלמידים שותלים זרע, משקים אותו ומחכים שינבוט, הם מבינים איך צמח גדל באמת. הם רואים בעיניים איך שורש קטן יוצא מהזרע, ואיך מופיע העלה הראשון. הסיבה השנייה היא שעבודה בגינה מלמדת סבלנות ואחריות. עגבנייה לא גדלה ביום אחד, ואם שוכחים להשקות אותה, היא נובלת. כשתלמיד יודע שהצמח תלוי בו, הוא לומד לעמוד במילה שלו. הסיבה השלישית היא שגינה מחברת בין תלמידים. ילדים שלא משחקים יחד בהפסקה יכולים לעבוד יחד על ערוגה, ולשמוח יחד כשמגיע היבול. ובסוף אפשר אפילו להכין יחד סלט מהירקות שגדלו בגינה. יש אנשים שאומרים שגינה דורשת הרבה זמן וכסף. אבל גינה קטנה לא צריכה להיות יקרה: מספיקים כמה ארגזים, אדמה, זרעים ומים. הרבה פעמים גם הורים מהשכונה שמחים לתרום שתילים וכלי עבודה. גם הזמן לא חייב לבוא על חשבון השיעורים, כי בגינה אפשר ללמוד מדעים, חשבון ואפילו כתיבה. בשיעור חשבון אפשר למדוד את הערוגות, ובשיעור כתיבה אפשר לכתוב יומן של הגינה. כך הגינה הופכת לעוד כיתה, רק בלי תקרה. לכן אני ממליצה לכל מנהלת ולכל מנהל: תנו לתלמידים חלקת אדמה קטנה. תוך כמה חודשים תראו שלא רק הצמחים גדלים.
לכל שאלה בחרו: כתוב בטקסט, צריך להסיק, או מה אני חושב.
מירי