בית ספר, שולחן כתיבה, שמלת כלה: שני שמות שנצמדים ויוצרים צירוף אחד. במעבדה מדביקים שני שמות ורואים מה משתנה במילה הראשונה, איפה שמים את ה הידיעה ומה קורה ברבים.
סמיכות היא צירוף של שני שמות שנצמדים זה לזה. המילה הראשונה נקראת נסמך, והשנייה נקראת סומך. הנסמך הוא העיקר, והסומך מוסיף עליו מידע.
שולחן כתיבה הוא סוג של שולחן. הסומך כתיבה אומר איזה שולחן.
שולחן · כתיבה
לפעמים המילה הראשונה משנה צורה כשהיא נצמדת: שמלה נהיית שמלת, ילדים נהיים ילדי.
שמלת כלה · ילדי כיתה
כשהצירוף מיודע, ה הידיעה באה רק על הסומך, המילה השנייה: בית הספר.
בחרו נסמך בסרגל, ואחר כך סומך. המכונה מדביקה את שני השמות ומסמנת בוורוד מה השתנה. נסו את המתגים של ה הידיעה ושל רבים.
נסו את אלה:
בדיבור שומעים לפעמים "הבית ספר". זו טעות. בסמיכות ה הידיעה באה על המילה השנייה: בית הספר, שמלת הכלה, חדר האוכל.
לא אומרים "עוגה שוקולד" ולא "שמלה כלה". נסמך שנגמר בה מקבל ת: עוגת שוקולד, שמלת כלה.
שמלת הכלה = השמלה של הכלה. אבל עוגת שוקולד היא עוגה עשויה משוקולד, ולא עוגה ששייכת לשוקולד. לכן לא כל סמיכות אפשר להחליף ב"של".
רוצים לחזור על רבים? יחיד ורבים.
בונים סמיכות מהמילים תמונה ומשפחה: קודם ביחיד, אחר כך מיודעת, ובסוף ברבים.
סמיכות היא צירוף של שני שמות שנצמדים, כמו בית ספר או שמלת כלה. המילה הראשונה היא הנסמך, והיא העיקר. המילה השנייה היא הסומך, והיא מוסיפה מידע. נסו במכונת ההדבקה.
בסמיכות ה הידיעה באה רק על הסומך, המילה השנייה, והיא הופכת את כל הצירוף למיודע. "הבית ספר" נשמע הרבה בדיבור, אבל בכתיבה ובמבחנים זו טעות. כדאי לתרגל בקול כמה צירופים כמו חדר האוכל ושמלת הכלה עד שזה נשמע טבעי.
שני כללים מספיקים לרוב המקרים: ה בסוף הופכת לת (עוגה, עוגת), וים בסוף הופכת לי (ילדים, ילדי). אפשר לשחק במשחק "הדבק": אחד אומר שתי מילים, והשני מדביק אותן לסמיכות. תרגלו למטה.