שבר אלגברי הוא שבר שיש בו x במונה או במכנה. עובדים איתו כמו עם שבר רגיל, עם שני כללים חשובים: אסור לחלק באפס, ומצמצמים רק כפל. במעבדה מזיזים מחוונים ורואים מה קורה, ובתרגול מקבלים רמזים במקום תשובות.
5x − 2
אסור לחלק באפס. המכנה יוצא 0 כש-x = 2, אז כותבים: תחום ההגדרה הוא x ≠ 2.
מוצאים אותו תמיד לפני שמצמצמים.
כמו ש-69 = 2 · 33 · 3 = 23, גם כאן מפרקים לגורמים ומצמצמים גורם שמופיע למעלה ולמטה:
x² − 9x − 3 = (x + 3)(x − 3)x − 3 = x + 3
הפירוק הוא פירוק לגורמים או פירוק טרינום.
כפל: מונה כפול מונה, מכנה כפול מכנה, ואז מצמצמים.
חיבור: צריך מכנה משותף, בדיוק כמו 12 + 13 = 3 + 26.
2x + 3x = 5x: כשהמכנה זהה, מחברים רק את המונים.
השבר (x + a)(x + b)x + a מצטמצם ל-x + b. אבל הוא לא בדיוק אותו דבר: בנקודה אחת השבר לא מוגדר, ובגרף יש שם חור.
נסו את אלה:
x² + 4x + 2: אי אפשר "למחוק" ולקבל x + 2.
בדקו עם x = 1: השבר הוא 53, ו-1 + 2 = 3. לא שווה. x² + 4 לא מתפרק, אז השבר כבר מצומצם.
אחרי הצמצום x² − 9x − 3 = x + 3, ה-x − 3 נעלם מהמכנה.
אבל עדיין x ≠ 3! תחום ההגדרה נקבע מהשבר המקורי.
2 − xx − 2 נראה כמו 1, אבל הוא −1.
כי 2 − x = −(x − 2). מוציאים מינוס, ורק אז מצמצמים.
מפרקים לגורמים את המונה ואת המכנה, למשל בהוצאת גורם משותף, בהפרש ריבועים או בפירוק טרינום. אחר כך מוחקים גורם שמופיע גם למעלה וגם למטה. למשל x² + 5x + 6x + 2 = (x + 2)(x + 3)x + 2 = x + 3. נסו במעבדה.
אלה כל המספרים שמותר להציב ב-x. אסור שהמכנה יהיה 0, אז מוציאים מהתחום כל x שמאפס אותו. ב-1x(x + 4) התחום הוא x ≠ 0 וגם x ≠ −4. מוצאים את התחום לפני הצמצום.
מוצאים מכנה משותף, בדרך כלל המכפלה של המכנים, ומרחיבים כל שבר אליו. למשל 2x + 3x + 1 = 2(x + 1) + 3xx(x + 1) = 5x + 2x(x + 1). ראו את הדוגמה הפתורה.