פונקציה רציונלית היא שבר שיש בו x במכנה. יש לה תכונות שלפולינום אין: מקומות שאסור להציב בהם, ואסימפטוטות, קווים שהגרף מתקרב אליהם ולא נוגע בהם. החקירה עצמה כמו בפולינום, עם נגזרת וטבלת סימנים, רק שמוסיפים לה את תחום ההגדרה ואת האסימפטוטות. לרמת 4 ו-5 יח״ל. במעבדה מזיזים מחוונים ורואים מה קורה, ובתרגול מקבלים רמזים במקום תשובות.
אסור לחלק ב-0. לכן מוציאים מהתחום כל x שמאפס את המכנה.
אם במקום הזה המונה לא 0, הגרף בורח למעלה או למטה, ויש שם אסימפטוטה אנכית. אם גם המונה 0, יש רק "חור" בגרף.
למשל ב-f(x) = 2x + 1x − 1 האסימפטוטה היא x = 1.
מה קורה כש-x גדול מאוד? אם המעלה של המונה והמכנה שווה, הגרף מתקרב ליחס בין המקדמים המובילים. ב-2x + 1x − 1 זה y = 2.
אם המעלה של המכנה גדולה יותר, הגרף מתקרב ל-y = 0.
הפונקציה היא f(x) = ax + bx − c. הקווים הכחולים המקווקווים הם האסימפטוטות. נסו למצוא מצב שבו האסימפטוטה האנכית נעלמת.
נסו את אלה:
נחקור את f(x) = x²x² − 4. לחצו "הצעד הבא".
בכל תרגיל יש פונקציה ושאלה אחת. הגרף מופיע רק ברמז השני, אז נסו קודם מהנוסחה.
מוצאים את ה-x שמאפס את המכנה, ובודקים שהמונה לא 0 באותו x. אם המונה לא 0, יש שם אסימפטוטה אנכית. למשל ב-3x − 2 המכנה מתאפס ב-x = 2, אז האסימפטוטה היא x = 2. נסו במעבדה.
משווים את המעלות של המונה והמכנה. אם הן שוות, האסימפטוטה היא היחס בין המקדמים המובילים, למשל 2x + 1x − 1 מתקרבת ל-y = 2. אם המעלה של המכנה גדולה יותר, האסימפטוטה היא y = 0.
בשני המקרים המכנה 0 והנקודה מחוץ לתחום. אם גם המונה 0 באותו x, אפשר לצמצם, והגרף נראה רגיל עם נקודה אחת חסרה. אם המונה לא 0, הגרף בורח לאינסוף ויש אסימפטוטה. עוד על צמצום בשברים אלגבריים.