לפונקציה עם √ יש נקודת התחלה. לפני הנקודה הזאת אין גרף בכלל, כי אסור שורש של מספר שלילי. כאן לומדים למצוא את תחום ההגדרה, לגזור שורש, ולמצוא קיצון גם בתוך התחום וגם בקצה שלו. מתאים ל-4 ו-5 יח״ל. במעבדה מזיזים מחוונים ורואים מה קורה, ובתרגול מקבלים רמזים במקום תשובות.
מה שבתוך השורש חייב להיות גדול או שווה ל-0. ב-f(x) = √(x − 2) צריך x − 2 ≥ 0, כלומר x ≥ 2.
הנגזרת של √x היא 1 ÷ (2√x). ואם בתוך השורש יש ביטוי, כופלים גם בנגזרת שלו (כלל השרשרת):
(√u)′ = u′ ÷ (2√u)
בנקודת ההתחלה הגרף לא יכול להמשיך אחורה. לכן היא תמיד נקודת קיצון: מינימום אם הגרף עולה ממנה, מקסימום אם הוא יורד ממנה. שם הנגזרת לא מוגדרת (מחלקים ב-0), ולכן משווים לאפס לא ימצא אותה.
הפונקציה היא f(x) = a√(x − p) + k, או הפוכה, עם √(p − x). הזיזו את המחוונים, ואחר כך הזיזו את הנקודה הצהובה. הקו הכחול המקווקו הוא המשיק, והשיפוע שלו הוא הנגזרת.
נסו את אלה:
נחקור את f(x) = x − 4√x. לחצו "הצעד הבא".
בכל פעם שאלה אחת. הגרף מופיע ברמז השני, אז נסו קודם לבד.
הנגזרת של √x היא 1 ÷ (2√x). אם בתוך השורש יש ביטוי u, הנגזרת היא u′ ÷ (2√u). למשל הנגזרת של √(3x + 1) היא 3 ÷ (2√(3x + 1)). תרגלו למטה.
דורשים שמה שבתוך השורש יהיה גדול או שווה ל-0, ופותרים את אי-השוויון. ב-√(6 − 2x) מקבלים 6 − 2x ≥ 0, ולכן x ≤ 3. אם יש גם מכנה, מוציאים גם את מה שמאפס אותו.
כי אין גרף לפניה. אם הגרף עולה ממנה, אין שום נקודה נמוכה ממנה בסביבה, ולכן היא מינימום. אם הוא יורד ממנה, היא מקסימום. הנגזרת שם לא מוגדרת, אז צריך לבדוק אותה בנפרד. כך עושים גם בחקירת פולינום כשהתחום מוגבל.