בהנדסה אנליטית פותרים שאלות על משולשים ומרובעים בעזרת שיעורי הנקודות. ארבעה כלים עושים את רוב העבודה: מרחק בין נקודות, אמצע קטע, ישרים מקבילים וישרים מאונכים. במעבדה מזיזים מחוונים ורואים מה קורה, ובתרגול מקבלים רמזים במקום תשובות.
זה בעצם משפט פיתגורס. ההפרש ב-x הוא ניצב אחד, ההפרש ב-y הוא הניצב השני, והמרחק הוא היתר.
האמצע הוא הממוצע של ה-x והממוצע של ה-y. כאן מחברים, לא מחסרים.
לישרים מקבילים יש אותו שיפוע. רק ה-b שונה.
y = 2x + 1 מקביל ל-y = 2x − 4.
מכפלת השיפועים היא −1. הופכים את השבר ומחליפים סימן.
m₁ = 2, אז m₂ = −½, כי 2 · (−½) = −1.
הזיזו את A ואת B. הנקודה הצהובה היא אמצע הקטע, והקו הכחול המקווקו הוא האנך האמצעי: הוא עובר באמצע ומאונך לקטע.
נסו את אלה:
שימו לב: כל נקודה על האנך האמצעי רחוקה באותה מידה מ-A ומ-B. ובדקו שמכפלת השיפועים תמיד יוצאת −1.
בשיפוע ובמרחק מחסרים. באמצע מחברים ומחלקים ב-2.
A (1, 2) ו-B (5, 8): האמצע הוא (3, 5), לא (2, 3).
3² + 4² = 25 זה עוד לא המרחק. המרחק הוא √25 = 5.
ומינוס בהפרש לא מפריע: (−3)² = 9, כמו 3².
שיפוע 3? המאונך הוא −⅓. גם הופכים וגם מחליפים סימן.
−3 זה רק הפוך בסימן, ו-⅓ זה רק הפוך בשבר. שניהם טעות.
כל פעם תופיע שאלה מסוג אחר: מרחק, אמצע, נקודת קצה או שיפוע של ישר מאונך. שבר כותבים עם קו נטוי, למשל -1/2. שורש אפשר לכתוב כ-√20 או כמספר עשרוני.
מחסרים את ה-x, מחסרים את ה-y, מעלים כל הפרש בריבוע, מחברים ומוציאים שורש. למשל בין (1, 1) ל-(4, 5): √(3² + 4²) = √25 = 5. זה משפט פיתגורס על המשולש שההפרשים יוצרים.
כופלים את השיפועים. אם יוצא −1, הישרים מאונכים. למשל 2 ו-−½. יוצא דופן: ישר אנכי וישר אופקי מאונכים, אף שלישר האנכי אין שיפוע.
מחברים את שני ה-x ומחלקים ב-2, ואותו דבר עם ה-y. בין (−2, 3) ל-(4, 7) האמצע הוא (1, 5). נסו במעבדה ותראו את הנקודה הצהובה זזה.